לא ראוי כי שכר כונס נכסים זמני ישולם ישירות ע"י בעל הדין שביקש למנותו

1.        בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (כבוד סגן הנשיא י' זפט), בה ניתן צו מניעה האוסר על המבקשים לעשות שימוש לא מורשה במאגר המידע של המשיבה. כמו כן, מונה במסגרת אותה החלטה כונס ותופס נכסים זמני שהוסמך לערוך חיפוש, העתקה ותפיסה של ראיות בחצרי המבקשים.

2.        המשיבה מנהלת מאגר מידע ומספקת מידע עסקי על חברות ועסקים לציבור לקוחותיה. את המידע העסקי המוצע על ידי המשיבה ניתן להשיג באתר האינטרנט של המשיבה. ביום 29.3.04 וביום 7.4.05 רכשה המבקשת 1 ברע"א 11356/05, דף רץ שירותי הדפסה בע"מ (להלן - דף רץ), באמצעות מנהלה, המבקש 2 ברע"א 11356/05, יוסף קאשי (להלן - קאשי) מנוי לאתר האינטרנט של המשיבה. המשיבה מציעה באתר האינטרנט שלה מאגרי מידע שונים ומתוכם הזמינה דף רץ מנוי שנתי למאגר שיווק On-Line בתמורה לתשלום בסך 5,779 ש"ח. בשלב מאוחר יותר הזמינה דף רץ "מחסנית" לדיוור ל-500 לקוחות וגישה למאגר המכונה Market Analyzer בתמורה לתשלום בסך כולל של 2,281.50 ש"ח. דף רץ קיבלה מהמשיבה שם משתמש וסיסמה לכניסה לאתר. כן קיבלה דף רץ מהמשיבה התקן USB המתחבר למחשב ומאפשר גישה למאגר המכונה Market Analyzer. תנאי השימוש במאגרי המידע של המשיבה פורטו בהסכמים עליהם חתמה דף רץ בהם התחייבה, בין היתר, שלא להעביר, למסור, לפרסם או לגלות את המפורט במאגר המידע. כמו כן, התחייבה דף רץ לא להעביר את שם המשתמש, הסיסמה והתקן ה- USB (להלן ביחד - ערכת ההתחברות) שניתנו לה לאדם אחר ללא אישור מראש ובכתב מאת המשיבה. ביום 19.9.05 הגישה המשיבה תביעה לצו מניעה קבוע ולפיצוי כספי נגד המבקשים כולם. יחד עם תביעתה הגישה המשיבה גם בקשה למתן סעדים זמניים. בבקשתה טענה המשיבה כי דף רץ העבירה את ערכת ההתחברות לחברה אחרת. אותה חברה, לב אמון יזמים בע"מ, המבקשת ברע"א 11387/05 (להלן - לב אמון), הינה, לטענת המשיבה, חברה מתחרה המספקת אף היא מידע עסקי על חברות ועסקים, באמצעות אתר אינטרנט. לטענת המשיבה, אלפי פניות לקבלת מידע, שנעשו תוך שימוש בפרטי הזיהוי של דף רץ, נעשו למעשה על ידי לב אמון.

3.        בבקשה למתן סעדים זמניים פירטה המשיבה את העובדות שהובילו אותה למסקנה כי נעשה שימוש בלתי מורשה באתר האינטרנט שלה. לטענת המשיבה, היא גילתה בבדיקה שערכה כי תעבורת הנתונים אל דף רץ הינה בהיקף חריג בהשוואה לתעבורת הנתונים לבתי עסק דוגמת דף רץ (שמשמשת בעיקר כבית דפוס). באמצעות כתובת האינטרנט (IP) ממנה הגיעו הבקשות למידע, גילתה המשיבה (בהליך שאין צורך לפרטו כאן) כי החברה לה הוקצתה כתובת האינטרנט האמורה הינה לב אמון. כדי לאמת חשדותיה "שתלה" המשיבה במאגריה מידע שגוי לגבי חברות מסוימות. המידע השגוי כלל מספרי טלפון ושמות בדויים של מנהלים והוצג כמידע חדש על חברות שלא היה קיים לגביהן מידע דומה בעבר. זמן לא רב לאחר מכן התקשר, לטענת המשיבה, המבקש 2 ברע"א 11387/05, מנהלה של לב אמון, למספר הטלפון הבדוי (שהיה למעשה מספר ששימש את המשיבה), הזדהה וביקש לדבר עם המנהלים (שגם שמם הומצא על ידי המשיבה). מכאן הסיקה המשיבה כי לב אמון אכן עושה שימוש במידע שמספקת המשיבה דרך אתר האינטרנט שלה, מבלי שיהיה בידה מנוי. לטענת המשיבה, המבקשים הפרו את זכויות היוצרים שלה באתר. כמו כן טענה המשיבה, כי עומדת לה עילה מכוח דיני עשיית עושר ועילות מכוח דיני הנזיקין והחוזים.

4.        על רקע זה ביקשה המשיבה סעדים זמניים ובכללם: צו מניעה האוסר על המבקשים לעשות שימוש כלשהו במידע המצוי באתר האינטרנט של המשיבה; צו המסמיך את עו"ד ערן סורוקר - אשר אין בינו לבין המשיבה קשר אישי או מקצועי - כתופס וככונס נכסים זמני לערוך חיפוש, העתקה ותפיסה של מסמכים, חומרה וחומר ממוחשב במשרדי המבקשים, וכן הקובע כי עו"ד סורוקר יהא רשאי לפרוץ דלתות בחצרים ככל שיהא צורך בכך, בסיוע מנעולן. כן ביקשה המשיבה שייקבע בצו כי כונס הנכסים יוכל לשוב לעסקי המבקשים ולכל מקום אחר שבחזקתם או בשליטתם כדי לוודא שהם מקיימים את הסעדים הזמניים ולתפוס שוב חומר מחשב בכל עת ובכל זמן שימצא לנכון לשם ביצוע מלא וסופי של הצו; כי כונס הנכסים יוכל לאכסן את החומר שנתפס ולחייב את המבקשים בהוצאות האכסון; כי חברת מיטסי אינטרנשיונל בע"מ, העוסקת בהעתקה, במיון ובשיחזור מידע ממוחשב תסייע לכונס הזמני לבצע את החיפוש, ההעתקה והתפיסה של חומר המחשב. המשיבה הוסיפה וביקשה מבית המשפט להורות למשטרת ישראל לסייע לכונס הנכסים הזמני.

5.        המשיבה הסבירה את הצורך במתן סעדים זמניים כאמור בנזק הרב והחמור שנגרם לה. כמו כן נאמר בבקשה כי הסעדים נדרשים בדחיפות גם עקב האפשרות הקרובה לוודאי שעם הגשת הבקשה יפעלו המשיבים להסתרת מסמכים וראיות לגבי היקף פעילותם המפרה. ביום 19.9.05 העניק בית המשפט המחוזי למשיבה צו ארעי כמבוקש וקבע דיון במעמד הצדדים ביום 9.10.05. בין לבין ערך עו"ד סורוקר הליך של חיפוש ותפיסה במשרדי לב אמון ובמשרדי דף רץ. במשרדיה של לב אמון נתפס התקן ה- USB שנתנה המשיבה לדף רץ. לאור זאת, ולאחר שנערך דיון במעמד שני הצדדים, הורה בית המשפט המחוזי כי הצו הארעי שניתן ביום 19.9.05 יעמוד בתוקפו עד למתן פסק דין בתביעה. בית המשפט סבר כי המשיבה הוכיחה זכותה לכאורה לקבלת סעד בגין הפרת חוזה מצד דף רץ ובגין גרם הפרת חוזה מצד לב אמון. נקבע כי המשיבה עמלה וטרחה באיסוף נתונים וניהול מאגר המידע שבאתר האינטרנט שלה והיא זכאית לפעול להגנת המידע שבמאגר מפני שימוש של גופים שלא הורשו להשתמש בו. בית המשפט התרשם כי אין בנזק שייגרם ללב אמון - ככל שייגרם לה נזק כזה - כדי להצדיק מתן אפשרות להוסיף ולהשתמש במאגר המידע של המשיבה מבלי ששילמה על כך. בית המשפט הוסיף כי הצו הזמני שניתן אינו מונע מלב אמון להמשיך ולפעול בתחום עיסוקה תוך איסוף נתונים ממקורות אחרים. לעניין דף רץ נקבע כי השימוש שעשתה במאגר של המשיבה היה מועט ממילא ולפיכך לא ייגרם לה נזק ממשי ממתן צו המניעה הזמני. בעקבות טענת לב אמון, לפיה עו"ד סורוקר תפס חומר רגיש שחשיפתו עלולה לגרום לה נזק אדיר, קבע בית המשפט כי המבקשים יכולים לפנות אל עו"ד סורוקר ולבקשו להשיב להם מסמכים וקלטות שאינם קשורים למאגר המידע של המשיבה. כן צוין כי המבקשים יכולים לנקוט בהליכים מתאימים בנוגע למידע שבידי עו"ד סורוקר, אם ימצאו שהלה הפר את חובת הסודיות המוטלת עליו. בית המשפט סבר, כי מכל מקום לא די בטענה האמורה כדי לשלול את זכותה של המשיבה לסעד זמני המבטיח כי המסמכים והראיות שנתפסו לא יושמדו ולא ייגרם לה נזק ראייתי.

6.        בית המשפט הוסיף וקבע כי המבקשים, ביחד ולחוד, ישלמו למבקשת את הוצאות הבקשה ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ש"ח. בין הצדדים התעוררה מחלוקת לעניין פרשנות ההוראה בעניין הוצאות הבקשה. המשיבה העבירה לידי המבקשים דרישה לתשלום הוצאות בסך 140,000 ש"ח, הכוללות את הוצאותיו ואת שכרו של עו"ד סורוקר, וזאת בנוסף לשכר הטרחה שנפסק לטובתה בסך 30,000 ש"ח. בעקבות זאת פנתה דף רץ לבית המשפט המחוזי בבקשה להבהרת ההחלטה. בבקשה נטען כי הסכום שנפסק לטובת המשיבה - 30,000 ש"ח - כולל הן את הוצאות המשפט והן את שכר טרחת עורכי הדין של המשיבה. כן טענה דף רץ כי אין להטיל עליה את תשלום הוצאותיו של עו"ד סורוקר ואת שכרו וכי ממילא לא ניתן להסדיר את תשלומם של אלה על דרך של דרישת הוצאות מטעם המשיבה. בית המשפט המחוזי לא מצא בהחלטתו חוסר בהירות ועל כן דחה בקשה זו של דף רץ. בהמשך הגישה המשיבה  בקשה לשומת הוצאות, הקבועה לדיון בפני רשם בית המשפט המחוזי.

7.        המבקשים מלינים על החלטתו של בית המשפט המחוזי. הם סבורים כי המשיבה לא הציגה בפני בית המשפט ראיות המצדיקות מתן צו זמני של כינוס או תפיסת נכסים. לב אמון אינה מכחישה כי עשתה שימוש בשם המשתמש ובסיסמה של דף רץ על מנת להיכנס לאתר של המשיבה. ואולם לטענתה, היא עשתה כן לצרכים שיווקיים לגיטימיים בלבד, כגון פנייה ללקוחות (להבדיל מהעתקת מידע עסקי והצעתו ללקוחותיה כמידע שאספה בעצמה), ורק לאחר שהמשיבה סירבה למכור לה מנוי לאתר. היא גם סבורה כי לא עומדת למשיבה זכות יוצרים במידע המצוי במאגריה. לב אמון מוסיפה כי הליך התפיסה שבוצע בחצריה, ופורסם בעיתונות, פגע במוניטין שלה, גרם לה נזק כבד ביותר והשפיע על אמון עובדיה ולקוחותיה בה. היא מדגישה כי בהליך זה לא נתפס כל חומר העשוי לשמש כראיה לכך שהעתיקה מידע עסקי ממאגריה של המשיבה. לעומת זאת, לטענת לב אמון, נתפס חומר רגיש (כהגדרתה) אחר, כגון מסמכי הנהלת חשבונות ותכניות עסקיות עתידיות, שחשיפתו תגרום לה נזק רב. לב אמון סבורה כי הבקשה לסעדים זמניים שהגישה המשיבה מהווה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט וכי מטרתה הינה לדחוק את רגלי לב אמון מהשוק העסקי. דף רץ מוסיפה על טענותיה של לב אמון וטוענת כי לא הייתה הצדקה למתן סעד זמני כה דרסטי מקום בו שווייה של התביעה כולה הינו כ- 2,500 ש"ח, כשווי מנוי שנתי לשימוש במאגר המידע של המשיבה. היא מוסיפה כי היא עצמה נגררה לסכסוך לא לה. קאשי, בעליה של דף רץ, טוען כי העביר את ערכת ההתחברות למאגר המידע לידי גיסו, מאיר לנקרי (מנהלה של לב אמון), במסגרת היכרותם המשפחתית וכי לא ידע שהערכה תועבר ללב אמון. לטענתו לא ידע מהם עיסוקיה של לב אמון ולא ידע שזו תעשה בערכה שימוש כנטען על ידי המשיבה. דף רץ מפנה את תשומת הלב לכך שעיקר טענותיה של המשיבה מכוונות נגד לב אמון ולא כלפיה. לפיכך, היא סבורה כי אף אם יש בסיס למתן הצווים הזמניים נגד לב אמון לא היה מקום לכוונם כלפיה. גם היא טוענת כי צווי החיפוש והתפיסה גרמו לה נזק רב. אשר לפסיקת ההוצאות בבית משפט קמא טוענת דף רץ, כי שכר תופס הנכסים והוצאותיו אינן חלק מהוצאותיה של המשיבה; כי יש לפסוק לתופס הנכסים ולמומחי המחשבים שכר טרחה בסופו של ההליך ובהתאם לתוצאותיו; וכי מכל מקום אין לחלק הוצאות אלה שווה בשווה בינה לבין לב אמון.

8.        המשיבה התבקשה להשיב אך ורק לטענה בדבר ניסוח הצו ככל שהוא מאפשר לכונס הנכסים "לוודא קיומם של הסעדים הזמניים לעיל ולתפוס שוב חומר מחשב..." ולטענה בעניין הפסיקה של הוצאות ושכר טרחת עורך דין. בתשובתה הודיעה המשיבה כי הואיל והליך תפיסת הנכסים צלח, לא יידרש עו"ד סורוקר לעשות שימוש בסמכות שניתנה לו לשוב ולערוך חיפוש בחצריהם של המבקשים. על כן המשיבה אינה מתנגדת לביטול חלק זה של הצו הזמני. אשר לעניין הוצאות המשפט, המשיבה סבורה כי מניסוח הצו עולה בבירור כי בית משפט קמא התכוון לפסוק לטובתה הוצאות משפט בנוסף לשכר טרחה בסך 30,000 ש"ח. היא מציינת כי לפני הליך התפיסה לא ידעה כי ערכת ההתחברות אינה נמצאת בידי דף רץ ועל כן השחית תופס הנכסים זמנו לריק בחיפוש בחצריה של דף רץ. לפיכך, לשיטתה של המשיבה גם דף רץ צריכה לשאת בעלויות הליך התפיסה אף שלא נתפס חומר רלוונטי בחצריה. לטענתה אין בנסיבות העניין הצדקה לסטות מן ההלכה המורה שבית משפט שלערעור לא יתערב בקביעותיה של הערכאה הדיונית ביחס להוצאות המשפט, אלא במקרים נדירים.

9.        לאחר שעיינתי בבקשות רשות הערעור ובתשובות להן החלטתי לדון בבקשות כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. בטרם נפנה לעניין גופו נקדיש כמה מילים לצו כינוס נכסים זמני, לצו תפיסת נכסים זמני ולמה שביניהם. צו מכוח תקנה 387א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי) לתפיסת נכסים, מאפשר מינוי אדם לשם חיפוש ותפיסה של נכסים המהווים ראיות או דרושים לשם בירור התובענה (ראו, תקנה 387א(ד)). בית המשפט ייתן סעד זה אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש ממשי שהמשיב או אדם אחר מטעמו עומד להעלים את הנכסים או להשמידם, וכי הדבר יכביד באופן ממשי על קיום ההליך. לעומת זאת, צו של כינוס נכסים זמני, הניתן לפי תקנה 387ב, נועד לאפשר שמירה וניהול של נכסים הדרושים לביצוע פסק הדין. יודגש, כי דרישה זו, הקושרת את מינויו של כונס נכסים זמני לצורך לאפשר את ביצועו של פסק הדין, אינה קיימת מקום שמדובר במינוי כונס נכסים מכוח תקנה 388 ומכוח הסדרים אחרים. בית המשפט ייתן סעד לפי תקנה 387ב אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש ממשי לפגיעה ניכרת בערכם של הנכסים או לכך שהמשיב או אדם אחר מטעמו עומד להעלים את הנכסים או להשמידם או כי הנכסים הופקו תוך ביצוע המעשה או המחדל נושא התובענה או שימשו לביצועו. בענייננו ניתן היה לבסס טענה באשר לשני סוגי הצווים. זאת, שכן המשיבה הייתה מעוניינת בחומר שנתפס אצל המבקשות הן כראיה במשפט והן (ככל שמדובר בערכת ההתחברות) כאמצעי ששימש לביצוע העוולה הנטענת ושיש להסירו על מנת להבטיח כי לא ניתן יהיה לבצעה בעתיד. אעיר, כי ניתן למנות כונס נכסים בעל סמכויות של חיפוש ותפיסת נכסים גם לפי חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (לעניין ההבדלים בין כונס ותופס נכסים מכוח חוק עוולות מסחריות לבין תופס וכונס נכסים זמני מכוח תקנות סדר הדין האזרחי, ראו מ' דויטש, עוולות מסחריות וסודות מסחריים (תשס"ב-2002), 80-68).

10.      צו זמני לכינוס נכסים ולתפיסתם הינו צו חמור במיוחד (ראו והשוו לעניין כינוס נכסים זמני, רע"א 9911/01 טלפז תדלוק והשקעות בע"מ נ' פז חברת נפט בע"מ, פ"ד נו(6) 550; צו תפיסת נכסים זמני טרם נדון בהרחבה בבית משפט זה, אך ראו פסיקת בתי המשפט המחוזיים בבר"ע (ב"ש) 650/04 כהן נ' עמר, פ"מ תשס"ג(1) 874; בש"א 814/05 (י-ם) אורבוטק בע"מ נ' קמטק בע"מ (לא פורסם)). צו מסוג זה מאפשר חדירה לחצריו של בעל דין, ובכך מאפשר פגיעה בפרטיותו. הוא מאפשר תפיסת נכסיו (ולו באופן זמני) ובכך מאפשר פגיעה בקניינו. כאשר הצו ניתן על פי צד אחד, ועל פי מטרתו כך אכן נעשה דרך כלל, טרם ניתנה לבעל הדין המשיב הזדמנות כלשהי להציג עמדתו בפני בית המשפט. מתן צו שכזה מחייב, על כן, זהירות רבה ומיוחדת מצידו של בית המשפט. במקרה דנא, היבט אחד של הצו הזמני שניתן נראה בעייתי בעיניי, והוא החלק של הצו המאפשר לתופס הנכסים לשוב ולהיכנס לחצריהם של המבקשים. בנסיבות העניין, ולאחר שתפסה המשיבה את מה שביקשה לתפוס כבר בהליך התפיסה הראשון, אין מקום להותרת חלק זה של הצו על כנו. לכך מסכימה גם המשיבה. לפיכך, חלק זה של הצו מבוטל. אשר ליתר חלקי הצו, בנסיבות העניין ובהתחשב בראיות שהציגה המשיבה בפני בית משפט קמא איני סבור כי נפל פגם בעצם מתן הצו הזמני, ומכל מקום לא נפל פגם המצדיק את ביטול הצו והשבת החומר שנתפס לידי המבקשים. ככל שיש למבקשים טענות בדבר נזק שנגרם להם כתוצאה מהאופן שבו בוצע הצו וכתוצאה מהפרסומים שנלוו לו - ואיני מחווה כל דעה בנושא זה - יכולים המבקשים לנקוט בהליכים מתאימים לשם בירורן. כפי שציין בית המשפט המחוזי, אין בטענות אלה כדי להצדיק השבת החומר שנתפס לידיהם של המבקשים, וזאת בכפוף לכך שאכן מדובר בחומר שקשור למאגר המידע של המשיבה.

11.      אשר לטענות בדבר צו ההוצאות שניתן בבית משפט קמא: איני רואה מקום לקבל את טענתם של המבקשים לפיה הסכום שנפסק - 30,000 ש"ח - כולל הן את הוצאות המשפט והן את שכר הטרחה. ניסוחו של בית המשפט המחוזי: "הוצאות משפט, ושכר טרחה בסך 30,000 ש"ח" יכול היה להיות בהיר יותר (לעניין ניסוח צווים בעניין הוצאות משפט ראו, ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" (טרם פורסם)). ואולם, בנסיבות העניין שוכנעתי כי כוונתו הייתה להורות על תשלום הוצאות בנוסף לתשלום שכר טרחה בסך 30,000 ש"ח. שאלה מורכבת יותר הינה האם הוצאות אלה אכן כוללות את שכרו והוצאותיו של עו"ד סורוקר, ששימש ככונס וכתופס נכסים זמני.

12.      תקנה 389(א) לתקנות סדר הדין האזרחי מורה כי בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי לקבוע, בצו כללי או מיוחד, את שכר שירותיו של כונס הנכסים וכיצד ועל מי לשלמו. תקנה זו חלה גם על כונס נכסים זמני (תקנה 387ב(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי) ועל תופס נכסים זמני (תקנה 387א(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי). העיקרון המנחה והכללי מאוד בהפעלת שיקול הדעת לפי תקנה זו הוא עשיית צדק בין הצדדים בהתאם לנסיבות העניין (ראו, ע"א 438/85 איתן ארזי ושות' בניה והשקעות בע"מ נ' חיימסון, פ"ד מא(2) 718). לכאורה, הואיל והמשיבה שילמה את שכרו והוצאותיו של עו"ד סורוקר, החלטתו של בית משפט קמא בדבר הוצאותיה של המשיבה מהווה - גם אם בעקיפין - צו לפי תקנה 389(א). ואולם, מתעוררת השאלה האם ראוי ששכרו והוצאותיו של בעל התפקיד ישולמו ישירות על ידי בעל הדין שביקש למנותו בהתאם לסיכום בין בעל הדין ובעל התפקיד, וכי לאחר מכן ייפסק שיפוי בגינן במסגרת ההוצאות שנפסקו לאותו בעל דין. זאת, מבלי שבית המשפט עצמו יבדוק ויקבע את גובה השכר ואת היקף ההוצאות. ככלל, דרך פעולה זו נראית לי בלתי רצויה. כונס נכסים זמני ותופס נכסים זמני הינם בעלי תפקידים הממונים על ידי בית המשפט, ומשכך מהווים הם "פקידי בית משפט" (officers of the court). בתורת שכאלה מחויבותם היא כלפי בית המשפט ולא כלפי מי מבעלי הדין. הם אינם מהווים שלוחים של בעל הדין שביקש למנותם (ראו והשוו, רע"א 2077/92 אדלסון נ' רייף, פ"ד מז(3) 485; ע"א 1034/92 רמות זכרון בע"מ נ' וולף (לא פורסם)). מעמדם זה של כונס ותופס הנכסים הזמני בא לידי ביטוי בתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעות כי בית המשפט לא ימנה אדם כתופס נכסים או ככונס אם יש בינו לבין מי מבעלי הדין קשר אישי או מקצועי, זולת אם הסכימו בעלי הדין למינוי, או אם סבר שיש בכך צורך ולא יהיה בדבר כדי לפגוע בביצוע יעיל והוגן של הצו. מינוי שכזה ייעשה רק מטעמים מיוחדים שיירשמו (תקנה 387ג לתקנות סדר הדין האזרחי). סבורני, כי מן הראוי שמעמדם של כונס ותופס הנכסים הזמניים יבוא לידי ביטוי גם בכל הנוגע לפסיקת שכרם והוצאותיהם. תשלום שכרו והוצאותיו של בעל התפקיד על ידי בעל הדין שביקש למנותו יוצר קשר ביניהם, המעורר חשש מפני פגיעה באובייקטיביות של בעל התפקיד. על כן, ככלל, מן הראוי ששכרו של כונס ותופס הנכסים הזמני והוצאותיו יוערכו וייקבעו על ידי בית המשפט, שיטיל על מי מהצדדים לשלמן וכי הן לא ישולמו לו ישירות על ידי בעל הדין שביקש את מינויו.

13.      בהקשר זה אציין כי זהו גם הכלל הנוהג ביחס לבעלי תפקידים אחרים הממונים על ידי בית המשפט. כך למשל בתקנה 54 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987 נקבע כי "מפרק, כונס נכסים, מי שמונה בידי בית המשפט בהליך לפי סעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 ... ומנהל מיוחד בחברה, לא יקבלו במסגרת מילוי תפקידם בה, בין במישרין ובין בעקיפין, כל שכר, מתנה, תמורה או טובת הנאה כספית אחרת, לבד מן השכר שקבע להם בית המשפט לפי הפקודה ותקנותיה" (ראו גם, תקנה 10(ג) לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981, הקובעת הוראה דומה ביחס לכונס נכסים, מפרק זמני, מפרק, מנהל מיוחד ונאמן לביצוע הסדר נושים לפי חוק החברות). כך איפוא מצאנו, כי על דרך הכלל אין להתיר תשלום ישיר של שכר והוצאות של בעל תפקיד על ידי בעל הדין שביקש את מינויו. על-פי-רוב תתבררנה סוגיות השכר וההוצאות של בעל תפקיד במסגרת בקשה שיגיש בעל התפקיד עצמו לבית המשפט. במסגרת זו יוכלו בעלי הדין כולם להעלות טענותיהם בדבר גובה שכרו והוצאותיו, דבר שאינו מתאפשר (או לכל הפחות יוצר סרבול דיוני) כשהשכר שולם כבר על ידי אחד מבעלי הדין. כאמור, במקרה דנא שילמה המשיבה את הוצאותיו ושכרו של עו"ד סורוקר ובית המשפט הורה למבקשים לשלם את הוצאותיה של המשיבה מבלי לבחון אותן לגופן. יחד עם זאת, ולמרות כל שצוין לעיל איני מוצא לנכון לשנות מן האמור בהחלטת בית משפט קמא לעניין ההוצאות ולהורות על הליך חדש בעניין שכרו והוצאותיו של כונס ותופס הנכסים. השאלה מי ישא בהוצאות הליך הכינוס והתפיסה כבר הוכרעה בהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור ובהתחשב במסקנה אליה הגעתי בכל הנוגע לתוקפו של הצו איני מוצא לנכון להתערב בקביעה זו. העדרה של בדיקת השכר וההוצאות על ידי בית המשפט הינה אכן בעייתית, אך פגם זה יבוא על תיקונו במסגרת הדיון בבקשה לשומת הוצאות שהגישה המשיבה. בעלי הדין יוכלו להעלות טענותיהם בדבר גובה שכרו והוצאותיו של עו"ד סורוקר בפני הרשם והוא יפסוק אותם בהתאם לאמור בתקנה 389(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. זאת, כמובן בכפוף לצירופו של עו"ד סורוקר כמשיב לבקשה לשומת הוצאות.

14.      הערעור מתקבל חלקית כאמור לעיל, בכל הנוגע לשכרו והוצאותיו של כונס ותופס הנכסים. משהגעתי למסקנה אליה הגעתי איני רואה צורך לדון בבקשה להוספת ראיות שהגישה לב אמון. דף רץ ולב אמון ישאו, כל אחת, בשכר טרחה בסך 7,500 ש"ח.

ניתן היום, כ"ב בניסן התשס"ז (10.4.2007).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.     גק

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il